וויסקי - כללי

מתוך Alco-Pedia

וויסקי

מוצא המשקה:	סקוטלנד או אירלנד
שותים החל מ:	המאה ה-13
חומר גלם:	דגנים
אחוז אלכוהולי:	40% ומעלה

וויסקי (Whisky בסקוטלנד, באירלנד וביפן, ו-Whiskey באירלנד ובארה"ב) הוא תזקיק המופק מלתת (Malt) דגנים. המדינות המזוהות ביותר עם ייצור וויסקי הן:

סקוטלנד - בה מייצרים 2 סוגי וויסקי מרכזיים: סקוטש בלנדד (Scotch Blended), וסינגל מאלט וויסקי (Single Malt Whisky).
אירלנד - בה מייצרים את הוויסקי האירי (Irish Whiskey).
ארה"ב - מולדת הברבן (Bourbon), הניבדל בחומר הגלם מיתר סוגי הוויסקי, ומופק ברובו מתירס.
קנדה - בה מייצרים וויסקי קנדי (Canadian Whiskey), אשר מופק לרוב מלתת שיפון.
יפן - המדינה הצעירה מבין ה-5 בכל הקשור לייצור וויסקי. הוויסקי היפני (Japanese Whisky) מזכיר באופן הכנתו יותר מכל את הוויסקי הסקוטי.

אחוז האלכוהול ברוב מותגי הוויסקי הוא 45%-40%.

מקור השם וויסקי מן המילה הגאלית uisge-beatha (בסקוטלנד) או uisce-beatha (באירלנד), שמשמעותה הוא "מי החיים".

היסטוריה

איזכור ראשון בכתב למשקה מגיע מאירלנד, שנת 1405, שם כנראה זוקק ע"י נזירים. איזכור כתוב ראשון לוויסקי סקוטי נמצא בכתבים משנת 1496, אם זאת, הסברה היא שאת המשקה נהוג היה ללגום גם כמה מאות שנים קודם לכן. ישנה סברה נוספת, כי תורת הזיקוק הומצאה במאה ה-8 לספירה באיזור המזרח התיכון, ושכבר אז זוקק המשקה מדגנים שונים אשר היו בנמצא, וכי הידע עבר לאירופה ע"י נזירים שהיו בשליחות מיסיונרית במדינות אלה וחזרו למולדתם. מה שבטוח הוא, שהקרב בין האירים לסקוטים בעניין מולדת המשקה, כנראה יימשך לנצח, בדומה לקרב הוודקה בין הרוסים והפולנים.

תהליך ייצור

בכלליות, תהליך ייצור הוויסקי מאופיין בכ-8 שלבים:

הלתתה (Malting)
תסיסה (Fermentation)
זיקוק (Distillation)
יישון (Aging)
סינון (Filtering)
דילול (Dilution)
ערבוב (Blending)
ביקבוק (Bottling)

הלתתה

בשלב הראשון יש להנביט את גרגרי הדגן (לרוב שעורה). שלב ההלתתה הינו שלב קריטי שכן בלעדיו לא ניתן יהיה להפיק מן הדגן אלכוהול. את גרגרי הדגן מכניסים למיכלים גדולים ומשקים אותם במים. לאחר מספר ימים בודדים של השריה, מעבירים את גרעיני הדגן לרצפת הלתתה (Malting Floor) - חדר ייעודי עם תנאי לחות וטמפרטורה יעודיים - שם פורשים את הדגנים בצורה אחידה וממתינים לנביטתם. שלב זה אורך מספר ימים. באמצעות מכשור מיוחד הופכים בכל כמה שעות את גרעיני הדגנים על מנת לשמור על תנאים אחידים וטמפרטורה אחידה בכולם.

בזמן הנביטה נוצרים בגרעיני הדגן אנזימים המפרקים את מאגרי האנרגיה שבתוך הגרעין - העמילן. את תהליך ההלתתה מפסיקים רגע לפני שהאנזימים מעכלים את העמילן עצמו, והופכים אותו לסוכרים. את הנביטה מפסיקים באמצעות חימום וייבוש הגרעינים. ישנם מספר דרכים לעשות זאת, כאשר הדרך הנפוצה ביותר היא לפזר את הגרעינים בחדר גדול עם רצפה מחוררת כמו מסננת צפופה, בקומה מעל לתנורים גדולים המפיקים חום ע"י שימוש בחומרי בעירה כמו פחמים או כבול (רקב ביצות הנפוץ במיוחד באי איילה שבסקוטלנד).

פרט לעצירת תהליך הנביטה, העשן והקלייה מקנים לדגן טעם וריח ייחודיים אשר ישפיעו בהמשך על טעמו והארומה של הוויסקי.

תסיסה

בטרם תהליך התסיסה, את הלתת הקלוי יש לטחון היטב. שלב זה מתבצע בחדר הגריסה (Mill Room), שם באמצעות מטחנה גדולה גורסים את הלתת והוא הופך למה שמכונה "Grist". את הלתת הגרוס מעבירים למיכל גדול, עם זרוע ערבוב אוטומטית, המכונה "מאש טאן" (Mash Tun), ומיד מזרימים לתוכו מים חמים בטמפ' של בערך 65 מעלות צלזיוס ומתחילים בערבוב. כעבור מספר שעות מנקזים את המים, ומבצעים תהליך זה פעמיים נוספות כאשר מפסיקים בכל פעם שהעיסה (Mash) מגיעה לרתיחה.

בסופו של תהליך זה מסננים את התערובת, והנוזל המסונן (Wort) מועבר למיכל נפרד המכונה "וושבאק" (Washback) על מנת שיתקרר ויגיע לטמפ' של כ-20 מעלות צלזיוס.

בשאריות הלתת משתמשים בדר"כ להאכלת בהמות. עתה כל מזקקה משתמשת בתערובת שמרים הייחודית רק לה, ובאמצעותה מתסיסים את הנוזל אשר הוא למעשה סוג של בירה גולמית נטולת אלכוהול. תהליך התסיסה אורך מספר שעות עד יומיים (בהתאם לכמות הנוזל ולגודל המיכל), ובסיומו מתקבל שיכר בעל רמה אלכוהולית של כ-8 עד 10 אחוזי אלכוהול, אשר יהווה את הבסיס לשלב הבא, הלוא הוא שלב הזיקוק.

זיקוק

לפני הזיקוק מסננים את הנוזל שנתקבל בשלב התסיסה. כשהכוונה היא לייצר וויסקי איכותי, ולא וויסקי תעשייתי ופשוט (מסוג "גריין" (Grain) למשל), השיכר שהתקבל בתהליך התסיסה יועבר זיקוק דודי, בדרך כלל כפול. לאחר שלב זה יתקבל תזקיק ברמה אלכוהולית גבוהה של כ-60 עד 80 אחוזי אלכוהול.

יישון

את התזקיק שהתקבל לאחר שלב הזיקוק נהוג ליישן לזמן מה בחביות (לרוב יהיו אלו חביות עץ אלון). משך היישון יהיה בהתאם לתקנות המדינה בה מיוצר הוויסקי, ובהתאם לסוג הוויסקי שמעוניינים לייצר. לרוב, משך היישון המינימאלי הוא כ-3 שנים. בכל שנה מאבד הנוזל מנפחו, ואחוז האלכוהול אף הוא יורד מעט. הנוזל שמתאדה דרך חריצים זעירים בחבית נקרא "חלקם של המלאכים" (Angels Share), ואגדה מספרת כי המלאכים הם אלו שנהנים מהוויסקי האבוד.

סינון

לאחר תקופת היישון מסננים שאריות מוצקים ופסולת מהנוזל שזה עתה יצא מן החבית. ישנן מספר שיטות סינון, כאשר הנפוצה בהן היא קירור הנוזל לטמפ' שואפת ל-0 מעלות צלזיוס, והעברתו במסננת צפופה מאוד. יש הטוענים כי סינון מסוג זה, הדורש את קירורו של המשקה פוגע באיכותו ובתכונותיו המקוריים, וישנן מזקקות אשר מתגאות לציין על תווית הבקבוק כי הוויסקי שלהן אינו מסונן בקור.

דילול

לאחר הסינון מדללים את הנוזל, שכבר ניתן לקרוא לו "וויסקי" במים. טיב המים הוא קריטי ביותר, שכן הוא משפיע בצורה חזקה מאוד על טעמו ואופיו של הוויסקי, ולכן מזקקות רבות מתגאות במקור המים שלהן. מזקקות רבות ממוקמות בקרבת נהרות או אגמים על מנת לשלוט בצורה מוחלטת באיכות המים. את הוויסקי מדללים לרוב לחוזק אלכוהולי של כ-40 עד 45 אחוזי אלכוהול.

ישנם לא מעט מותגים אשר משווקים וויסקי ב"חוזק חבית" (Cask Strength), כלומר, וויסקי אשר לא דולל במים, ומשווק ברמה האלכוהולית המקורית שלו, כפי שהוא יצא מן החבית.

ערבוב

כשמדובר בוויסקי מסוג "בלנדד", מערבב המאסטר בלנדר (Master Blender) מספר סוגי וויסקי ממספר מזקקות שונות על מנת לקבל וויסקי בעל טעם ואופי ייחודיים.

ביקבוק

לבסוף מבקבקים את הוויסקי שיוצר בבקבוק עם תווית המותג ושולחים אותו להפצה.

סוגי וויסקי

וויסקי סקוטי

וויסקי סקוטי (Scotch Whisky) מחולק למספר תתי קטגוריות, אשר המשותף לכולן היא העובדה כי כל סוגי הוויסקי חייבים לעבור את כל שלבי הייצור בתחומי סקוטלנד, ולהתיישן מינימום 3 שנים בסקוטלנד, כמובן. את ההגדרות קובעת אגודת הוויסקי הסקוטי (The Scotch Whisky Association) או בקיצור ה-SWA.

סינגל מאלט סקוטש וויסקי

אזורי ייצור וויסקי סקוטי

וויסקי סקוטי מסוג סינגל מאלט (Single Malt) הינו וויסקי המופק משעורה בלבד ומזוקק בזיקוק דודי בלבד. המילה "סינגל" מתייחסת לעובדה כי המאלטים המרכיבים את הסינגל מאלט מקורם ממזקקה אחת בלבד.

דוגמאות לוויסקי מסוג סינגל מאלט: רויאל לוכנאגר (Royal Lochnagar), מקאלן (Macallan) ולאפרוייג (Laphroaig).

מפת סקוטלנד מחולקת למספר איזורי ייצור וויסקי, כאשר הוויסקי המיוצר בכל אזור מאופיין בתכונות דומות וייחודיות לאזור זה:

היילנד (Highland) - האזור ההררי שפרוש ממרכז המדינה ועד לצפונה. הוויסקי המיוצר באיזור זה עדין יחסית ונחשב לקליל בין הסינגל מאלטים.

קאמפבלטאון (Campbeltown) - אזור זה היה נחשב בעבר כבירת הוויסקי העולמית, כאשר פעלו בו לא פחות מ-28 מזקקות. כיום פעילות אך ורק 3 מזקקות בעיר.

ספייסייד (Speyside) - אזור זה נמצא בחלקה הצפון מזרחי של סקוטלנד, לאורך חופו של הים הצפוני. בספייסייד שוכנות יותר ממחצית מ-90 מזקקות הסינגל מאלט שבסקוטלנד. רבים טוענים שבאזור זה מיוצר הסינגל מאלט הקלאסי - מתקתק, פירותי ובעל ניחוח תפרחות.

לואולאנד (Lowland) - חלקה הדרומי של המדינה, מתחיל בסופו הדרומי של אזור ה‘היילאנד‘, ממש בחציה התחתון של המדינה. הוויסקי המיוצר באזור זה מאופיין בקלילותו. כיום פעילות באזור זה רק 3 מזקקות, אך ניתן עדיין לרכוש וויסקי שיוצר ע“י מזקקות נוספות שפעלו בעבר באזור זה, אך נאלצו לסגור עקב קשיים כלכליים.

איילנדס (Islands) - הכוונה היא לאיים הסובבים את סקוטלנד, פרט לאי איילה (Islay): אראן (Arran), אוקני (Orkney), סקאיי (Skye), ג'ורה (Jura) ומאל (Mull). קשה לאפיין את הוויסקים המיוצרים באזורים אלו בהגדרה כוללת, שכן המזקקות פרוסות במספר רב של איים ולכל אחת מאפיינים משל עצמה.

איילה (Islay) - האי הדרומי המערבי ביותר מבין איי סקוטלנד. האי מפורסם בזכות הכמות הרבה של הכבול (Peat) שנמצאת בו. הכבול הינו ’רקב ביצות‘ הנוצר כאשר חומר צמחי באזורי ביצות לא נרקב לגמרי בגלל חומצה המצוייה באדמה. הכבול הינו חומר בערה מצויין בעזרתו מפעילים את תנורי ייבוש הלתת, אשר עוצרים את תהליך ההנבטה של השעורה. הכבול מקנה לדגנים הקלויים אופי מיוחד האופייני לוויסקי המיוצר באי זה. לוויסקי המיוצר באיילה טעם דומיננטי ביותר, ריח חזק של עשן שריפה, ולעיתים אף של יוד ותרופה.

שמם של סינגל מאלטים רבים מתחיל במילה "גלן" (Glen), נהר בגאלית, והסיבה לכך נעוצה בעובדה שהמזקקות שוכנות בקרבת נהרות בשל השימוש הרב במים, והחשיבות של איכותם וטיבם.

וויסקי מסוג סינגל מאלט מיוצר במדינות נוספות כמו אירלנד ואף יפן, תחת הגדרות מקומיות דומות.

בלנדד מאלט סקוטש וויסקי

גם וויסקי מסוג בלנדד מאלט (Blended Malt) מופק משעורה אחת בלבד ומזוקק בזיקוק דודי בלבד, אך במקרה זה מדובר בוויסקי אשר עורבב ממספר מאלטים שונים המגיעים ממספר מזקקות שונות, ולא ממזקקה אחת בלבד כמו הסינגל מאלט.

הגדרה זו החליפה בשנת 2007 את ההגדרה "פיור מאלט" (Pure Malt) שהיתה נהוגה עד תקופה זו.

דוגמאות לוויסקי מסוג בלנדד מאלט סקוטש וויסקי: ג'וני ווקר גרין לייבל (Johnnie Walker Green Label).

סינגל גריין סקוטש וויסקי

סינגל גרייו סקוטש וויסקי (Single Grain Scotch Whisky) מופק משעורה ומדגנים נוספים ומזוקק בזיקוק רציף תעשייתי. המילה סינגל (Single) מציינת כי כל הוויסקי בתערובת מגיעים ממזקקה אחת.

בלנדד גריין סקוטש וויסקי

בלנדד גריין סקוטש וויסקי (Blended Grain Scotch Whisky) בדומה לסינגל גריין סקוטש וויסקי (Single Grain Scotch Whisky) מופק משעורה ומדגנים נוספים, ומזוקק בזיקוק רציף, אך וויסקי מסוג זה הינו תערובת של מספר גריין וויסקים ממספר מזקקות.

בלנדד סקוטש וויסקי

בלנדד סקוטש וויסקי (Blended Scotch Whisky), או בשמו המקוצר סקוטש בלנדד (Scotch Blended) הינו וויסקי המורכב מתערובת של מספר מאלטים (ממספר מזקקות) וגריין וויסקי. אחוזי התערובת הם שונים בין מותג למותג.

דוגמאות לוויסקי מסוג בלנדד סקוטש וויסקי: בלנטיינס (Ballantine's), ג'וני ווקר (Johnnie Walker), דיוארס (Dewar's).

וויסקי אירי

הוויסקי האירי (Irish Whiskey) מופק משעורה, בדומה לוויסקי הסקוטי, ורוב הוויסקי שמיוצר באירלנד הוא מסוג בלנדד, כלומר, תערובת של מספר וויסקים איכותיים אשר זוקקו בזיקוק דודי בשילוב עם וויסקי נחות יותר אשר זוקק בזיקוק רציף. אחד ההבדלים בין הוויסקי האירי לוויסקי הסקוטי הוא במספר הזיקוקים, בעת שהוויסקי הסקוטי מזוקק לרוב זיקוק כפול, הוויסקי האירי עובר זיקוק נוסף, כלומר - שלושה זיקוקים סה"כ. גם חומר הבערה בו משתמשים על מנת להפיק חום בתנורי ייבוש הלתת הוא שונה, ולרוב יהיה פחם פשוט, בניגוד לכבול (Peat) אשר משמש כחומר גלם נפוץ מאוד בסקוטלנד. עובדה זו מבדילה את הוויסקי האירי בטעמו מן הוויסקי הסקוטי, וטעם וריחות ה"עשן" שמאפיינים את הוויסקי הסקוטי אינם מורגשים בוויסקי האירי.

הבדל מעניין נוסף הוא דווקא בשם. בעוד שהוויסקי הסקוטי מאוית כך: WHISKY, לוויסקי האירי (וגם האמריקאי) נוספה האות E, והוא מאוית כך: WHISKEY. עד שנות ה-70 של המאה ה-19 כל הוויסקים אויתו באותה צורה, וללא האות E. המוניטין הרע שנוצר באותן השנים לוויסקי הסקוטי הוביל את המזקקות האיריות והאמריקאיות להוביל מהלך שיבדל את התוצרת שלהן מן התוצרת הסקוטית, והם הוסיפו את האות E.

באירלנד יש בסה"כ 3 מזקקות, אשר כל אחת מייצרת מספר רב של מותגים. מצב זה נוצר בעקבות קשיים כלכליים במדינה ובענף בעשורים האחרונים, מה שהוביל למיזוגים רבים. שלוש המזקקות הן: מידלטון (Midleton), בושמילס (Bushmills) וקולי (Cooley). רק האחרונה היא בבעלות סקוטית מלאה, בעוד מידלטון היא בבעלות התאגיד פרנו-ריקארד ובושמילס בבעלות התאגיד המתחרה דיאג'יו החל משנת 2005.

סוגי הוויסקי האירי הם:

סינגל מאלט וויסקי (Single Malt Whiskey), אשר בדומה לוויסקי הסקוטי גם הוא מיוצר מ-100% לתת שעורה ומזוקק בזיקוק דודי, גריין וויסקי (Grain Whiskey) - וויסקי פשוט ותעשייתי המזוקק בזיקוק רציף המשמש בעיקר לערבוב עם בלנדים, בלנדד וויסקי (Blended Whiskey) - תערובת של מאלט וויסקי עם גריין וויסקי ופיור פוט סטיל וויסקי (Pure Pot Still Whiskey) - זהו למעשה סינגל מאלט וויסקי אשר להכנתו משתמשים בשעורה מונבטת (לתת) וגם בכזו שאינה מונבטת, אשר מקנה לוויסקי טעם מיוחד ושונה ומעט מתובל.

וויסקי אמריקאי

הוויסקי האמריקאי (American Whiskey) התפתח כנראה במאה ה-18. חומר הגלם שהיה זמין ביותר באותה התקופה הוא גרעיני תירס, ונתון זה מבדיל את הוויסקי האמריקאי מוויסקים אחרים. ישנם מספר סוגים של וויסקי אמריקאי: ברבן וויסקי (Bourbon), וויסקי שיפון (Rye Whiskey), טנסי וויסקי (Tennessee Whiskey) ו-וויסקי תירס (Corn Whiskey).

ברבן

מקור השם ברבן (Bourbon) הוא במדינת ברבן (Bourbon Country) שבקנטאקי אשר שוכנת במזרח ארה"ב. את המצאת הברבן נהוג לייחס לאיש דת מקומי בשם אלייג'ה קרייג (Elijah Craig) שחי בשנים 1738-1808. על מנת שוויסקי אמריקאי יוכל לשאת את השם "ברבן" עליו לעמוד בתקנות הבאות, אשר הוגדרו ע"י הקונגרס האמריקאי ב-4 במאי 1964:

ברבן יופק מתערובת דגנים המכילה לפחות 51% גרעיני תירס.
החוזק האלכוהולי של הברבן לא יעלה על 80% אלכוהול בנפח.
ברבן יופק מ-100% רכיבים טבעיים בלבד
ברבן חייב להתיישן בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות וחרוכות.
ברבן אשר עומד בתקנות שלעיל, ויושן לפחות שנתיים רשאי (אך לא מחוייב) להיקרא "סטרייט ברבן" (Straight Bourbon).
ברבן שמיושן לתקופה של מתחת ל-4 שנים חייב לציין את משך תקופת היישון על תווית הבקבוק.

בפועל, רוב יצרני הברבן מפיקות את הוויסקי שלהן מתערובת דגנים המכילה לפחות 70% תירס, והיתר הם גרעיני חיטה, לתת שעורה ושיפון. התערובת המכונה "מאש" (Mash), מותססת בתהליך שמכונה "תסיסת סאוור מאש" (Sour Mash Fermentation), כאשר מוסיפים למאש החדש כמות של תערובת מותססת שנשמרה ממחזור תסיסה קודם. שמה של התערובת המותססת אשר שומרים בכל מחזור תסיסה נקרא "סאוור מאש" (Sour Mash). לאחר מכן, התערובת המותססת תעבור את יתר תהליך הייצור הכולל זיקוק, סינון ויישון.

וויסקי שיפון

וויסקי שיפון אמריקאי (American Rye Whiskey) חייב לעמוד בתקנות הבאות:

מופק מתערובת דגנים המכילה לפחות 51% שיפון.
חוזקו האלכוהולי לא יעלה על 80% אלכוהול בנפח.
ייתישן בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות וחרוכות.
וויסקי שיפון שיושן במשך שנתיים לפחות, רשאי להיקרא "סטרייט ראי וויסקי" (Straight Rye Whiskey).

לאחר תקופת היובש נותרו מעט מאוד מותגי וויסקי שיפון אמריקאי, והוא אינו פופולארי כמו הברבן האמריקאי.

וויסקי תירס

וויסקי תירס (Corn Whiskey) מופק מתערובת דגנים המכילה לפחות 80% תירס, ומכיל מקסימום 80% אלכוהול בנפח. הוויסקי לא חייב לעבור תהליך יישון, אך אם מעוניינים ליישנו, עליו להתיישן בחביות עץ אלון אמריקאי חדשות וחרוכות.

טנסי וויסקי

טנסי וויסקי (Tennessee Whiskey) דומה מאוד בתהליך הכנתו לברבן. למעשה, ההבדלים היחידים בין השניים הם שוויסקי מסוג טנסי חייב להיות מיוצר במדינת טנסי שבדרום ארה"ב, ועליו לעבור סינון דרך פחם מעץ מייפל. שמו של תהליך הסינון הוא לינקולן קאנטרי פרוסס" (Lincoln Country Process). ישנן רק 2 מזקקות המיצרות וויסקי מסוג זה: ג'ק דניאלס (Jack Daniel's]] וג'ורג' דיקל (George Dickel).

וויסקי קנדי

וויסקי קנדי (Canadian Whisky) חייב על פי חוק לעבור את כל תהליכי הייצור, כולל היישון בקנדה. החוק מחייב יישון של 3 שנים לפחות, בחביות שאינן עולות בנפחן על 700 ליטרים. הוויסקי הקנדי מופק בדר"כ מתערובת של מספר דגנים, והוא מאופיין בקלילות שלו, ביחס לוויסקי ממדינות אחרות.

הוויסקי הקנדי לעיתים מכונה "וויסקי שיפון" (Rye Whisky), אך אין הכוונה לכך שהוא עומד בתקנות האמריקאיות המגדירות וויסקי שיפון מה הוא. כינוי זה דבק בוויסקי הקנדי מכיוון ששיפון הוא חלק מרכזי בתערובת הדגנים ממנה מפיקים את הוויסקי.

ישנם עוד שני סוגי וויסקי קנדי, קצת פחות פופולאריים:

סינגל מאלט קנדי (Canadian Single Malt) - ישנה מזקקה אחת בלבד המייצרת וויסקי מסוג זה, אשר זהה בסגנונו לסינגל מאלט הסקוטי. הוויסקי נקרא אף הוא בשם המעיד על שורשיו של הסגנון - גלן ברטון רייר (Glen Breton Rare), והוא מיוצר ע"י מזקקת גלנורה (Glenora Distillers).

קיובק מייפל וויסקי (Quebec Maple Whisky) - זה לא בדיוק וויסקי, אך המשקה אכן נושא את השם. משקה זה מיוצר בקיובק ומופק מזיקוק של שיכר מייפל, או מערבוב של בלנד של וויסקי קנדי בתוספת סירופ מייפל.

וויסקי יפני

וויסקי יפני (Japanese Whisky) מיוצר באופן מסחרי החל משנת 1924. הוויסקי היפני מזכיר יותר מכל את הוויסקי הסקוטי, שכן ממנו שאבו ראשוני המזקקים היפנים את ההשראה.

הדמויות שהחלו את התופעה שנקראת וויסקי יפני הם שינג'ירו טורי (Shinjiro Torii) ומסטקה טקטסורו (Masataka Taketsuru). הראשון היה רוקח מקומי, אשר החל בייבוא משקאות חריפים מאירופה, ומאוחר יותר החל בשיווק מותג חדש שפיתח בשם "אקדמה פורט וויין" (Akadama Port Wine) שבוסס על יינות מפורטוגל. למרות ההצלחה שזכה לה, טורי לא היה מסופק, וכעבור מספר שנים יצא ביוזמה חדשה, מה שהפך להיות פרוייקט חייו: לייצר וויסקי יפני לעם היפני. טורי החליט להקים את מזקקת קוטובוקיה (Kotobukiya Distillery), מזקקת הוויסקי היפנית הראשונה, בימזאקי שליד טוקיו. טורי לא סתם בחר באזור זה, שכן ימזאקי ידועה באיכות המים שבה.

טורי שכר את שירותיו של מסטקה טקטסורו (Masataka Taketsuru) כמנהל המזקקה, לא לפני ששלח אותו לסקוטלנד ללמוד את מלאכת הכנת הוויסקי. טקטסורו עבד במזקקה של טורי עד לשנת 1934, ואז הוא עזב והקים בעצמו את חברת דאיניפונקאג'ו (Dainipponkaju), שלימים תשנה את שמה ותקרא ניקה (Nikka), ובעתיד הלא רחוק תהפוך להיות המתחרה הגדולה של מזקקת קוטובוקיה שך טורי, שלימים תשנה את שמה לסנטורי.

כיום, תעשיית הוויסקי היפני מובלת ע"י שתי חברות ענק: סנטורי (Suntory) וניקה (Nikka), אשר בבעלותן מספר רב של מזקקות, אך ישנן עוד מספר מזקקות נוספות.

הוויסקי היפני לא מפסיק להפתיע, וקוצר שבחים רבים בעיתונות המקצועית של עולם הוויסקי. במבחני טעימה עיוורים רבים, הוויסקי היפני עלה לא אחת על הוויסקי הסקוטי, ממנו שאב את ההשראה.

ביפן מייצרים וויסקי מסוג בלנדד וגם וויסקי מסוג סינגל מאלט, כמיטב המסורת הסקוטית.