כבול
מתוך Alco-Pedia
כָּבוּל הוא חומר דחוס ורקוב חלקית של צמחים ותאית המצוי בטבע היכן שרוכזה אדמת סחף או ביצה . החום והלחץ בהם היה נתון החומר לא היו גבוהים מספיק ליצירת פחם, והחומרים האורגניים שבו לא התפרקו עד תום בשל מחסור בחמצן. הכבול הינו חומר חומצי ומשמש לעצירת שלב ההלתתה בתהליך יצירת משקה הוויסקי. כמו כן בכבול ניתן להשתמש כדשן וכחומר דלק.
המצאות הכבול
מרבצי כבול מצויים במקומות רבים בעולם, בעיקר ברוסיה, אירלנד, סקוטלנד, צפון גרמניה, סקנדינביה, כמו גם בצפון אמריקה, ובייחוד בקנדה, מישיגן והאברגליידס (אזור של אדמות ביצה בפלורידה). רוב אדמות הביצה בעולם (80%) מצויות באזורים רחוקים מקו המשווה, ובקירוב 60% מאדמות הביצה בעולם הן אדמות כבול. אדמות כבול מכסות כ-3% ממסת הקרקע של כדור הארץ. כ-7% מכמות זו נוצלו לחקלאות וייעור, תוך השלכות סביבתיות. בישראל מצוי כבול בכמויות לא מבוטלות בעמק החולה. ישנן גם שכבות כבול דקות במישור החוף. בעמק החולה ישנן ארבע שכבות כבול, כאשר השנייה מתוכן מכילה כבול הראוי לשימוש. קידוחים לצורכי מחקר העלו כי מדובר בכ-1200 מיליון טון כבול לח וכ-470 מיליון טון כבול יבש. בשכבה השלישית יש כ-1100 מיליון טון כבול יבש ולח. בעבר הועלתה אפשרות לכרות את הכבול לצורכי הפקת חשמל.
היווצרות הכבול
כבול נוצר כאשר חומר צמחי, לרוב באזורים ביצתיים, לא נרקב לחלוטין בשל תנאים חומצתיים. הוא מורכב בעיקרו מכבולית (טחב עלים מסוג Sphagnum), אך גם מעצים, עשבים, גומא וצמחיית ביצה אחרת. הוא גם כולל סוגים רבים של שאריות אורגניות אחרות, בהן פטריות וחרקים. במהלך הרקבון שוקעים החומרים הנ"ל ועליהם מתרחשת צמיחה חדשה. לאחר מאות ואלפי שנים נדחסות השכבות התחתונות ונוצר הכבול. הווצרותו ומידת פירוקו תלויים ישירות במרכיביו ובמידת רווית המים שלו. כבול שנוצר בתנאי רטיבות גבוהים יצטבר מהר יותר ויתפרק פחות ביחס למקומות יבשים יותר. עובדה זו מאפשרת לקלימטולוגים להשתמש בכבול כסימן מחוון על שינויי אקלים. הרכב הכבול יכול גם להעיד על אקולוגיות עתיקות על ידי בחינת ההרכבים והמינונים של מרכיביו האורגניים.
תחת תנאים מתאימים, כבול הוא השלב המוקדם ביותר בהווצרותו של פחם. בתחילה הופך הכבול לפחם חום (ליגניט) ולאחר מכן לפחם שחור. אדמות הכבול החדשות יחסית נוצרו באזורים רחוקים מקו המשווה לאחר נסיגת הקרחונים בעידן הקרח האחרון לפני כ-9000 שנה.
מאפיינים ושימושים
מסורתית כבול משמש לאפיה וחימום ביתי בארצות רבות, בהן אירלנד וסקוטלנד היכן שעצים הם יקרי המציאות. עם זאת, הכבול אינו חומר דלק איכותי; הוא מפיק פחות חום מן הפחם, בוער באיטיות ומפיק עשן רב בעל ניחוח חריף ייחודי. תכונות אלו פוגעת אמנם בשימוש בכבול כחומר דלק אך מאפשרות את מה שקיום הוא הימוש הנרחב בו ביותר - הכנת וויסקי.
בהפקת ויסקי סקוטי נעשה שימוש בכבול, ואף התקן הסקוטי מכיל סעיף המחייב את יצרני הוויסקי הסקוטי להפסיק את שלב ההלתתה על ידי עשן כבול. ייבוש הלתת במדורת כבול מעניק לוויסקי את טעמו העשיר והמעושן. כמו כן רמת הכבול בוויסקי נמדדת ביחידות של ppm אשר מבטא את יחס חלקיקי הכבול למיליון חלקיקים (ppm - parts per million).
ויסקי בעל עישון בינוני נע בין 20-25, ואף יכול להגיע לרמת עישון כבדה של 40ppm. ויסקים כבולים ומעושנים באים בדרך-כלל מהאי איילה שבסקוטלנד שידוע כאי הוויסקי.
באירלנד קיים שימוש ביתי ותעשייתי רב בכבול גם בימינו. חברה בבעלות ממשלתית, Bord na Móna, אחראית על הפקת הכבול. החברה מוכרת כבול דחוס, מיובש וטחון בצורת קוביות כחומר דלק לחימום ביתי.
ניצול אדמות הכבול גם מעלה בעיות אקולוגיות; ארגוני סביבה טוענים כי כריית הכבול פוגעת במקום המחיה של מיני בעלי חיים ייחודיים. מאות שנים עוברות עד להווצרות מרבץ כבול.
מקור: ויקיפדיה העברית